הרצון
הרצון הוא מושג מרכזי בפסיכוסינתזה ורואים אותו כדחף מהותי לקראת שלמות וסינתזה. ברמה האישית הרצון הוא אותו דחף בתוכנו המארגן את החלקים המתנגשים תדיר של אישיויותינו לכדי ביטוי עצמי. כאן הרצון מתפקד כחוש כיוון המדריך אותנו לאינטגרציה אישית.
ברמה עמוקה יותר רצון העצמי מזמין אותנו לדרכי הוויה המבטאות בעולם את המתנות הייחודיות שלנו. לעתים קרובות אנו נוכחים בעומקו של כיוון חיים זה דווקא בהיעדרו, כשתחומי עניין שנראו לפנים משמעותיים מתחילים להיראות ריקים וחסרי משמעות. מצב זה של בלבול אינו רק אי שקט בלתי בוגר הנובע מנוירוזות שמתחת לפני השטח; לעתים זוהי סוגיה קיומית רצינית שרבים מתמודדים איתה בחייהם האישיים והמקצועיים.
משברים קיומיים או נקודות מפנה אלה אינם מגיבים לשינוי של פרקטיקה או טכניקה, לשינוי של מקום עבודה או אפילו לשינוי ביחסים, משום שהם נובעים ממשהו עמוק יותר ופחות מוחשי. אצל רבים משמעות משברים אלה היא התחלה של מסע פנימי של חקר עצמם, כשבלב המשבר באה קריאה מחודשת ממקור עמוק יותר של הוויה – מהעצמי. איתה מתגלה בהדרגה כיוון חדש.
הפסיכוסינתזה מתארת מודל של תודעה כמו גם את הרצון היוצר את התודעה הזו. בה בעת יישומה של הפסיכוסינתזה מעורב בהתעוררות העצמי לתודעה שהוא יצר במסע ביטויו. דרך התהליך של יצירת משמעות מ"סבל" מוקם גשר בין העצמי הטרנסצנדנטי לבין האני, העצמי האימננטי בהתגלמותו.
התעוררות
בהוויה האנושית מוטבעת חוויית ההפרדה והניכור, לעתים קרובות ניכור מה"אלוהי" או מטבעו המהותי של אדם. בפסיכוסינתזה אנו קוראים לזה היווכחות בַּעצמי, התעוררות העצמי הנפרד, האני, לטבעו.
למטרת תהליך האינדיבידואציה יש משמעות מעבר להיווכחות בעצמי. כשהאני מתיישר עם העצמי, יש שינוי ברמת הסיבתיות, ועמו מגיע ציווי לפעול ביחס למה שאדם "יודע" וכך לכונן תודעה אתית. אם כן, ניתן לראות במסע לריפוי ול"שלמות" מסע מקודש להיותנו הוויה מוסרית.
רוחניות
פסיכולוגים טרנספרסונליים רואים ברוחניות קו התפתחותי נפרד, השונה מההתפתחות של מבני אגו שהאני הופך להיות מזוהה עמם. אין רצף בין השניים; יש פירוד; הפירוד הוא לא מהאם, אלא של עצמי מהעצמי. איננו יכולים להקיש על העצמי מתוך האגו, מכיוון שהאגו הוא מבנה המתייחס לעצמו, וכל דינמיקה פסיכולוגית בתוכו היא מעגל המתייחס לעצמו. מה שאנו מקישים בכל זאת הוא החדירה של הרוח לתוך האגו, כך שההוויה בתוכנו – האני – משתחררת כדי לבסס את עצמה כמרכז אוטונומי המשרת את העצמי הרוחני.
הרצון הוא מושג מרכזי בפסיכוסינתזה ורואים אותו כדחף מהותי לקראת שלמות וסינתזה. ברמה האישית הרצון הוא אותו דחף בתוכנו המארגן את החלקים המתנגשים תדיר של אישיויותינו לכדי ביטוי עצמי. כאן הרצון מתפקד כחוש כיוון המדריך אותנו לאינטגרציה אישית.
ברמה עמוקה יותר רצון העצמי מזמין אותנו לדרכי הוויה המבטאות בעולם את המתנות הייחודיות שלנו. לעתים קרובות אנו נוכחים בעומקו של כיוון חיים זה דווקא בהיעדרו, כשתחומי עניין שנראו לפנים משמעותיים מתחילים להיראות ריקים וחסרי משמעות. מצב זה של בלבול אינו רק אי שקט בלתי בוגר הנובע מנוירוזות שמתחת לפני השטח; לעתים זוהי סוגיה קיומית רצינית שרבים מתמודדים איתה בחייהם האישיים והמקצועיים.
משברים קיומיים או נקודות מפנה אלה אינם מגיבים לשינוי של פרקטיקה או טכניקה, לשינוי של מקום עבודה או אפילו לשינוי ביחסים, משום שהם נובעים ממשהו עמוק יותר ופחות מוחשי. אצל רבים משמעות משברים אלה היא התחלה של מסע פנימי של חקר עצמם, כשבלב המשבר באה קריאה מחודשת ממקור עמוק יותר של הוויה – מהעצמי. איתה מתגלה בהדרגה כיוון חדש.
הפסיכוסינתזה מתארת מודל של תודעה כמו גם את הרצון היוצר את התודעה הזו. בה בעת יישומה של הפסיכוסינתזה מעורב בהתעוררות העצמי לתודעה שהוא יצר במסע ביטויו. דרך התהליך של יצירת משמעות מ"סבל" מוקם גשר בין העצמי הטרנסצנדנטי לבין האני, העצמי האימננטי בהתגלמותו.
התעוררות
בהוויה האנושית מוטבעת חוויית ההפרדה והניכור, לעתים קרובות ניכור מה"אלוהי" או מטבעו המהותי של אדם. בפסיכוסינתזה אנו קוראים לזה היווכחות בַּעצמי, התעוררות העצמי הנפרד, האני, לטבעו.
למטרת תהליך האינדיבידואציה יש משמעות מעבר להיווכחות בעצמי. כשהאני מתיישר עם העצמי, יש שינוי ברמת הסיבתיות, ועמו מגיע ציווי לפעול ביחס למה שאדם "יודע" וכך לכונן תודעה אתית. אם כן, ניתן לראות במסע לריפוי ול"שלמות" מסע מקודש להיותנו הוויה מוסרית.
רוחניות
פסיכולוגים טרנספרסונליים רואים ברוחניות קו התפתחותי נפרד, השונה מההתפתחות של מבני אגו שהאני הופך להיות מזוהה עמם. אין רצף בין השניים; יש פירוד; הפירוד הוא לא מהאם, אלא של עצמי מהעצמי. איננו יכולים להקיש על העצמי מתוך האגו, מכיוון שהאגו הוא מבנה המתייחס לעצמו, וכל דינמיקה פסיכולוגית בתוכו היא מעגל המתייחס לעצמו. מה שאנו מקישים בכל זאת הוא החדירה של הרוח לתוך האגו, כך שההוויה בתוכנו – האני – משתחררת כדי לבסס את עצמה כמרכז אוטונומי המשרת את העצמי הרוחני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה